דיבור נכון: חלקים מלב הלימוד של הבודהא של תיך נהאת האן
טכסט שתורגם לקראת יום המודעות על "דיבור נכון" ב11 למאי 2019
( Right Speech: excerpts from the Heart of the Buddha’s Teaching)
מתוך מודעות לסבל שנגרם על ידי דיבור ללא תשומת-לב וחוסר יכולת להקשיב, אני מתחייב/ת לטפח דיבור אוהב והקשבה חומלת כדי להקל סבל וכדי להביא לפיוס ושלום בתוכי, באחרים ובקרב אומות וקבוצות אתניות ודתיות שונות. ביודעי שמילים יכולות להסב אושר או לגרום סבל, אני מתחייב/ת לומר אמת ולהשתמש במילים שמעוררות בטחון, שמחה ותקווה. שעה שכעס עולה בי, אני נחוש/ה בדעתי לא לדבר. אני אתרגל נשימה והליכה מודעות כדי שאוכל לזהות את הכעס ולהתבונן בו לעומק. אני יודע/ת ששורשי כעסי נטועים בתפיסותיי המוטעות ובאי יכולתי להבין את הסבל שבי ובזולת. אדבר ואקשיב באופן שיעזור לי ולזולת להתמיר את סבלנו ולגלות דרך מוצא ממצבים קשים. אני נחוש/ה בדעתי לא להפיץ ידיעות שאני לא בטוח/ה באמיתותן ולא להשתמש במילים שעלולות לזרוע מחלוקת או פילוג. אתרגל חריצות נכונה כדי לטפח את יכולתי להבין, לאהוב, לשמוח, להכיל ולכלול וכדי להתמיר בהדרגה כעס, אלימות ופחד הטמונים עמוק בתודעתי.
הסבר הקלאסי של דיבור נכון הוא כדלהלן:
(1) לומר אמת. כאשר משהו ירוק, אנחנו אומרים שהוא ירוק, ולא סגול.
(2) לא לדבר בלשון מפוצלת. אנו לא אומרים דבר אחד לאדם אחד ודבר אחר לאדם אחר. כמובן שאפשר לתאר את האמת בצורות שונות כדי לעזור לשומעים להבין את כוונתנו, אבל הדברים צריכים תמיד להיות נאמנים לאמת.
(3) לא לדבר באכזריות. איננו צועקים, מעלילים, מקללים, מעודדים סבל או יוצרים שנאה. מלים מרעילות נשמעות לפעמים גם מפיותיהם של בעלי לב טוב שאינם רוצים להזיק לאחרים. בתודעה שלנו ישנם זרעים של בודהא, אך גם סבכים פנימיים (סאמיויאנה). כאשר אנחנו אומרים משהו מרעיל, זה בדרך כלל תוצאה של אנרגיות ההרגל שלנו. למילים שלנו עוצמה רבה. הן יכולות לגרום לאדם תסביך, לקחת ממנו את תחושת הייעוד בחייו, ואפילו לדחוף אותו להתאבד. אל לנו לשכוח זאת.
(4) לא להגזים או לייפות. אל לנו לעשות דרמטיזציה מיותרת, להקצין דברים או להפוך אותם לטובים או גרועים ממה שהם באמת. אם מישהו מעט עצבני, אל לנו לומר שהוא זועם. תרגול דיבור נכון הוא לנסות לשנות את הרגלינו כך שהדיבור שלנו נובע מזרע הבודהא שבתוכנו, ולא מהזרעים הלא פתורים והלא בריאים שבתוכנו.
דיבור נכון מבוסס על חשיבה נכונה. הדיבור הוא הדרך בה המחשבה שלנו מבטאת את עצמה בקול רם. המחשבות שלנו מפסיקות להיות הרכוש הפרטי שלנו. אנחנו נותנים לשומעינו אוזניות להאזין לקלטת האודיו המתנגנת בתודעה שלנו. ישנן כמובן מחשבות שאיננו רוצים לאמור, וישנו חלק בהכרה שלנו המשמש כעורך…….
לפעמים כשיש בתוכנו מחסומים של סבל, הם יכולים להתבטא כדיבור (או מעשה) מבלי לעבור דרך המחשבה. הסבל שלנו הלך ונבנה וכבר אי אפשר להדחיק אותו, במיוחד אם לא תרגלנו תשומת לב נכונה. ביטוי זה של הסבל שלנו עלול להזיק לנו ולאחרים, אבל כאשר איננו מתרגלים תשומת לב נכונה, איננו יודעים כלל מה הולך ונבנה בתוכנו. ואז אנו אומרים או כותבים דברים שלא רצינו לומר, ואיננו יודעים מה מקור המילים שלנו. לא התכוונו לומר דברים הפוגעים באחרים , אבל אמרנו מילים כאלה. יש לנו כוונה מלאה לומר רק דברים שמעוררים פיוס וסליחה, ואז אנחנו אומרים משהו פוגע. אנחנו צריכים לתרגל תשומת לב נכונה, בהליכה, בישיבה, בעמידה וכד' וזאת כדי להשקות את זרעי השלום שבנו. בעזרת תשומת לב נכונה, אנחנו יכולים לראות בבירור את כל המחשבות שלנו והרגשות שלנו ולדעת אם מחשבה מזיקה או מועילה לנו. אם תשומת לב נכונה ממשיכה ללוות את מחשבותינו כשהן עוזבות את התודעה שלנו בצורת דיבור, אנחנו יודעים מה אנחנו אומרים ומצליחים להבחין אם המחשבות האלו מועילות או יוצרות קשיים.
דיבור נכון מתבסס על הקשבה עמוקה. אם איננו מסוגלים להקשיב בתשומת לב, איננו יכולים לתרגל דיבור נכון. לא נוכל להיות בתשומת לב בדברנו, כי נבטא רק את הרעיונות שלנו עצמנו, במקום להגיב לאדם השני. בדרשת הלוטוס, מוצע לנו להתבונן ולהקשיב בעיניים של חמלה. הקשבה בחמלה מביאה לידי ריפוי. כאשר מקשיבים לנו כך, אנחנו חווים מיד הקלה. פסיכולוג טוב תמיד מתרגל הקשבה עמוקה בחמלה. עלינו ללמוד גם לנהוג כך, כדי לרפא אהובינו ולשפר את התקשורת עמם.
כשיש נתק בתקשורת, כולנו סובלים. כאשר איש אינו מקשיב לנו או מבין אותנו, אנחנו נהפכים למעין פצצה מתקתקת. השבת התקשורת היא משימה דחופה. לפעמים, עשר דקות בלבד של הקשבה עמוקה יכולות להתמיר אותנו לגמרי ולהחזיר חיוך לשפתינו. הבודהיסאטווה קוואן יין היא זו ששומעת את הבכי בעולם. יש בה את המאפיין של הקשבה עמוקה, בלי לשפוט או להגיב. כאשר אנחנו מקשיבים בכל הוויתנו, ביכולתנו לפרק פצצות רבות. אם האדם השני חש שיש לנו ביקורת על דבריו, סבלו לא יתפוגג. כאשר פסיכולוגים מתרגלים הקשבה נכונה, למטופלים שלהם יש אומץ לומר דברים שמעולם לא יכלו לחלוק עם איש. הקשבה עמוקה מזינה הן את הדובר והן את המקשיב.
רובנו איבדנו את היכולת להקשיב ולדבר בצורה אוהבת במשפחותינו………. לכן תרגול תשומת הלב הרביעי הינו מתנה גדולה.
עליך לתרגל שאיפה ונשיפה בתשומת לב כדי שחמלה תישאר עמך תמיד.
"אני מקשיב לו לא רק כי אני רוצה לדעת מה בתוכו ולייעץ לו. אני מקשיב לו כי אני רוצה להקל על כאבו." זוהי הקשבה בחמלה. עליך להקשיב כך שהחמלה תשאר בך כל זמן ההקשבה. זוהי האומנות. אם במהלך ההקשבה עולה בך עצבנות או כעס, אינך יכול להמשיך להקשיב. בכל פעם שעולה בך עצבנות או כעס, התרגול הוא לשאוף ולנשוף בתשומת לב ולהמשיך להחזיק חמלה בתוכך. החמלה מאפשרת לך להקשיב לאחר. בלי קשר לדבריו, אפילו אם בדבריו יש מידע מוטעה וחוסר צדק, באופן שהוא רואה את הדברים, אפילו אם הוא מוקיע אותך או מאשים אותך, המשך לשבת בשקט מוחלט ולשאוף ולנשוף…….
ככל שתרגול המדיטציה שלנו מעמיק, אנחנו פחות נתפסים במילים. היכולת לתרגל שתיקה משחררת אותנו כציפורים, חופשיים, במגע עם מהות הדברים. מייסדו של אחת מהאסכולות הזן בודהיזם הויאטנאמי כתב," אל תשאל אותי דבר נוסף. המהות שלי חסרת מילים" 4. לפעמים, כדי לתרגל תשומת לב לדיבור, עלינו לתרגל שתיקה. ואז אנחנו יכולים להתבונן לעומק ולראות מה הדעות שלנו ואלו מחסומים פנימיים מעוררים את המחשבות שלנו. שתיקה היא זמן להתבוננות עמוקה……..