על "דאנה" (दान)בבודהיזם ובמסורת כפר שזיף
כתבה מאיה קרני –הלל בהסתמך על מקורות שונים ובסיוע קהילת תשומת הלב בישראל.
תקציר: דאנה הינה נתינה מהלב, המעוגנת במסורת הבודהיסטית מאז ימי הבודהה. זהו תרגול נדיבות של המורים החולקים את הידע והלימוד עם הקהילה, ללא תמורה,
ושל התלמידים הנותנים בנדיבות לפי רצון ויכולת כדי להמשיך את ההתפתחות והצמיחה של התרגול והידע.
במסורת של תיך נאת האן, וכפר שזיףֿ, המשתתפים בריטריטים ובימי מודעות משלמים עבור הוצאות השהיה,
מחיר נתון מראש, אך עבור הלימוד לא נגבה תשלום, והוא מתקבל כדאנה בסוף הריטריט.
המורים מתרגלים נדיבות במתן הידע, הדרך והתרגול, והמשתתפים מתרגלים נדיבות במתן דאנה, כביטוי להערכה עבור הלימוד.
כל אחד.ת כאשר ידבנו.ה ליבו.ה. הדאנה משמשת גם למתן מלגות לאלו המגיעים לריטריט, ומתקשים לשלם עבורו, ולהמשך לימוד והתפתחות של המורים.
——————
בימי הבודהה שאקיימוני, כפי שנזכר במספר דרשות, נהגו הנזירים לרדת מדי בוקר עם קעריותיהם לקבל נדבת מזון מהקהילה הקרובה,
הם היו מסירים את גלימת הנזירות, יורדים אל העם, ניגשים אף אל בתי העניים ביותר כדי לאפשר גם להם את חווית תרגול הנדיבות,
לאחר מכן שבים למנזר מתרחצים, אוכלים, לובשים את הגלימות ומתכוננים לשיחות הדהרמה הניתנות לעם כמזון לרוח.
דאנה היא מילה בסנסקריט ובפאלי שמשמעותה תרגול נדיבות, צדקה או נתינה. בבודהיזם, דאנה מתייחסת לנתינה בנדיבות ללא ציפייה לתמורה,
היא ניתנת לפי רצון, יכולת ונדיבות הלב. במסורת הבודהיסטית, הקהילה המקומית תומכת בנזירים ,בנזירות, ובמורים,
על ידי מתן צרכים בסיסיים כמו מזון, ביגוד ומחסה, ומקבלת הדרכה רוחנית ולימוד של הדהרמה (התורה הבודהיסטית).
מנהג זה מתקיים עד היום בחלק מהמנזרים במזרח.
למנהג זה שלשה עוגנים מוסריים:
- אי אפליה, הן הנותנים והן המקבלים נותנים לכולם ומקבלים מכולם.
- צניעות וחיזוק ההבנה העמוקה של הקיום השלוב ותלות הגומלין. המורה תלוי בקהילה אשר תלויה בו.
הבעת הרצון לתמוך ברווחתם ובאושרם של אחרים, מתוך הכרה בכך שרווחתם קשורה גם לרווחתנו שלנו. - אי יכולת למדוד את הערך של הלימוד הרוחני בצורה כמותית ולקבוע לו שעור.
במערב, כיוון שמרבית המורים אינם נזירים ואינם גרים בקהילה תרומת אוכל אינה רלוונטית,
ולכן הדאנה היום ניתנת בכסף באופן אנונימי , ללא מחיר נקוב. המורים אינם גובים עבור הלימוד, והגביה היא רק עבור ההוצאות הכרוכות במפגש.
הדאנה היא הראשונה משש הפרמיטות, המעלות הרוחניות בבודהיזם, בדרך להיות בודהיסטווה (אדם אשר מקדיש את זמנו ומרצו להיטיב עם אחרים).
בזרם המהאינה הדאנה נתפסת כדרך לטפח נדיבות, פתיחות לב וחמלה כלפי אחרים.
המעשה של דאנה אינו רק תרומה חומרית, אלא גם יכול לכלול מתן זמן, אנרגיה, תשומת לב או כל דבר אחר שיכול להועיל לאחרים.
דאנה אינה נתפסת רק כמעשה של חסד, אלא גם כתרגול רוחני המביא שמחה ויתרונות הן לנותן והן למקבל.
הסוטרות מדגישות שהמוטיבציה של הנותן חשובה יותר מהמתנה עצמה. נתינה מתוך חוסר אנוכיות,
חמלה ואהבה היא בעלת ערך רב יותר מנתינה מתוך ציפייה לתמורה, הכרה או רווח אישי.
הסוטרות מתארות את התועלות הרבות של הנתינה, הן לנותן והן למקבל. לנותן, הנתינה מטפחת תכונות כמו חוסר אנוכיות,
שמחה ונדיבות, ומצטברת כמעלה, המובילה לתוצאות חיוביות בחיים האלה ובבאים.
למקבל, הנתינה מספקת צרכים בסיסיים, תומכת בקהילה הרוחנית ומאפשרת המשך קיום והפצת הדהרמה.
קיימים סוגים שונים של נתינה המוזכרים בסוטרות אביא כאן את המרכזיים בהם:
- אמיסה דאנה (āmisa dāna): נתינה של צרכים חומריים כמו מזון, ביגוד, מחסה, תרופות וכדומה.
- דהרמה דאנה (dhamma dāna): נתינה של תורת הדהרמה, כגון הוראה, שיתוף ידע רוחני, תמיכה בפרסום והפצת כתבים בודהיסטיים.
סוג זה של נתינה נחשב לגבוה ביותר מכיוון שהוא מוביל לשחרור מסבל. - אבהאיה דאנה (abhaya dāna): נתינת בטחון או הגנה מפני פחד. זה יכול להתבטא במעשים של חמלה, עידוד או הגנה על אחרים מפני סכנה.
הסוטרות מתארות את השמחה שהאדם חווה לפני הנתינה, בזמן הנתינה ואחרי הנתינה. שמחה זו היא סימן למוטיבציה טהורה ולמעשה מיטיב.
דאנה אינה קשורה רק לכסף. היא התהליך שבו אנחנו נותנים מעצמנו לאחר.
היא קשורה לפתיחת הלב כדי להקשיב ולהרגיש למה האחר זקוק, ובהתאם לכך, לתת. ייתכן שזה יתבטא בצורה של כסף,
אבל ייתכן גם שזה יבוא כאוכל, או כהוראה מסוימת, ייתכן שיהיה מדובר בתשומת לב או הוקרה, שהן בדרך כלל מתנות השוות הרבה יותר מכסף.
ייתכן שהדאנה תהיה נתינת הזמן שלך לאחר – בין אם זו אם המקדישה את כולה לילדה,
לילה ויום, כאשר נוח לה וכאשר לא, ובין אם זה מטפל הדואג לחולה. זה יכול להיות דבר עדין מאוד: יש לנו נטייה, למשל,
להפעיל לחץ על הקרובים אלינו, לבקר אותם או ללעוג להם.
הדאנה יכולה להיות המתנה שניתן להם בדמות מרחב וחופש להיות הם עצמם, או בדמות חברות וסימפטיה במקום השליליות שלנו.
ביהדות אנו פוגשים את הביטוי ״שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תקבלנו״ (קהלת פרק יא׳ פסוק א׳), כעידוד לתרגול נדיבות.
