תל אביב (צפון)

סנגהת אביב
מקום המפגש: בבתי החברים
ימי המפגש: רביעי בערב 20:00-22:00
ניתן גם להצטרף באופן מקוון
לפרטים נוספים: צור קשר
כמה מילים של חברי סנגהה
רחל מאורי
אני כותבת בהתרגשות על הסנגה שהוקמה בתל אביב, נדמה לי ב1999. אני השתתפתי בריטריט של תאי בקיבוץ הראל בשנת 1997. אוכל לומר בצניעות רבה שהריטריט הזה שינה את חיי וחיפשתי את הדרך כיצד להטמיע את התרגול הכל כך חשוב הזה בחיי ובחיי אחרים. שנתיים לאחר מכן מייקל איש יקר, יהודי שהתגורר בצרפת שהביא את תאי לארץ, הביא גם את לין פיין : מורת דהרמה שהוסמכה על ידי תאי.
בסיום הריטריט המופלא הזה מייקל עודד אותנו להקים סנגה בתל אביב. הוא יזם מיפגש באחד הבתים ולימד אותנו כיצד לנהל את המיפגש. בעודו בארץ הנחה מספר מיפגשים. המיפגשים ערכו שעתיים וחצי. הם כללו: מדיטציה מודרכת, הליכה מודעת, מדיטציה שקטה, אכילה מודעת, קריאת טקסט ושיתופים מודעים (מדיטציה בדיבור). היה לי ברור לגמרי שאני יוצאת ממיפגש כזה אחרת לגמרי ממה שנכנסתי אליו. הייתה בלבי הכרת תודה גדולה לאופן התרגול הזה.
מיד לאחר עזיבתו של מייקל, מספר חברים שהיו מודעים לגדולתו של התרגול התחייבו להמשיך לארגן את המיפגשים . אני זוכרת את דנה, אורלי, סאלי, יוסי , גקי, שלומי ועוד כמה שלצערי שכחתי את שמותיהם. דנה, אורלי, יוסי, ואנוכי עדיין נאמנים ומחויבים למיפגשי הסנגה ובעיקר לתרגול. מאז הצטרפו הרבה מאד אנשים טובים למיפגשים, לא אמנה את שמם אך הרבה מאד אנשים תורמים מיכולתיהם: הנחיה, אירוח, וארגון למען הסנגה התל אביבית וכמובן הסנגה הארצית.
אנחנו עדין ממשיכים להיפגש מדי יום רביעי בבתים פרטיים שבאפשרותם לארח. יש לנו מספר מנחים. כמובן שאנשים באים והולכים אך יש לנו גרעין יציב שמתמיד. הקורונה קצת שינתה את פני הדברים ומדי פעם הפגישות נערכות בזום למען אלו שאינם יכולים להגיע למיפגשים. קצרה היריעה מלהביע את תודתי העמוקה לסנגה . למרות שעברו כ22 שנה, הסנגה עדיין ממשיכה לתמוך בי ואינני רואה את חיי בלעדיה.
הלימוד של תאי עמוק, השיתופים של חברי הקבוצה לפעמים מטלטלים. אנו מיישמים את הלימוד של תאי בלהתחלק בסבל ובשמחה שלנו. כמובן שלא כל מיפגש חודר לנשמה, הדברים משתנים כמו שלמדנו על הארעיות, לפעמים יש קונפליקטים, הכל כמו בחיים, אך אנחנו עדיין ביחד לומדים מתרגלים, ביחד מיצרים את חוכמת הסנגה ומנסים לקיים את מורשתו של תאי שהבודהה הבא הוא הסנגה.
דנה פרץ:
ההתחלה. בשנת 1997 ישבתי ערב אחד בסוזן דלאל והקשבתי להרצאה של נזיר וייטנאמי בשם תיך נהאת האן. לא היה לי מושג אז מיהו ולמה אני שם. הנזיר ישב על הרצפה מוקף על ידי מספר נזירות עייפות מאד (הם הגיעו ישר מנתב"ג) ותיאר איך יש לקלף תפוז בתשומת לב. אחת הנזירות נרדמה וכמעט נפלה על פניה ואני החנקתי צחקוק מטומטם ותהיתי.
למי יש זמן לקלף תפוז כל כך לאט בימינו. את התשובה מצאתי ואימצתי כעבור מספר חדשים. מייקל רוזנבוש ז"ל, מי שהביא את תיך נהאת האן (תאי) לביקורו הראשון והיחיד בישראל, הגיע לביקור נוסף, מלווה בלין פיין, מורת דהרמה מארה"ב, והשניים העבירו ריטריט בקיבוץ ענבר. ושם קרה לי נס: האסימון שהיה תקוע נפל ו… התאהבתי. נפעמתי מהתרגול, מהדרך, מהדהרמה ובדיעבד גם בתאי, שכל כך פיספסתי בסוזן דלאל. בתום הריטריט החלטנו להקים סנגה בתל אביב, בנוסף לירושלמית, שכבר היתה קיימת. מייקל נשאר בארץ שבועות אחדים, לימד אותנו את כל הנדרש וליווה אותנו עד שלמדנו לעמוד על רגלינו שלנו. מאז קרו הרבה דברים בעולם, אנשים באו והלכו, ומבין המייסדים התל אביבים נשארנו רק רחל, יוסי, אורלי ואני. אבל הסנגה חיה ובועטת (בתשומת לב, בטח) ומוכיחה מעל לכל ספק, כי הדרך חזקה מההולכים בה.
שיחת דהרמה בנושא חמלה, רחל מאורי, מורת דהרמה , ריטריט בחווה 9/4/21:
——————————————————
