פברואר 2023
חדשות ועידכונים מאת קהילת תשומת הלב בישראל
חדשות וארועים
מבעד למניפת הצבעים (ריטריט)
הצטרפו אלינו לריטריט סופשבוע
באוניברסיטת נוטרדאם, טאנטור, ירושלים בין ה 23-25 למרץ 2023.
סוף שבוע של התבוננות, הקשבה וחקירה לתוך עצמנו כדי לחשוף צבעים נסתרים. נתרגל מדיטציה בצורות שונות, ישיבה, תנועה, יצירה, במרחב הקסום של הרי יהודה בין עצי זית, אורן, אלון וחרוב.
על המנחות:
מאיה קרני: מורה ומתרגלת מיינדפולנס, מנחה קבוצות מדיטציה ברוח מורה הזן תיך נהאת האן.
דליה שגב: אמנית ציור והדפס, מורה לצ'יקונג ומתרגלת מיינדפולנס ברוח מורה הזן תיך נהאת האן.
לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.

שריינו את התאריך…
יום שבת ה 20 במאי
צלילות ויציבות בלב הסערה
הצטרפו אלינו ליום מודעות, במסורת כפר שזיף, בהנחייתו של מייקל שוומברגר, נזיר לשעבר ומורה דהרמה.
ביום זה נשתף כיצד ניתן להביא תשומת-לב ויציבות ללב ליבם של אתגרים וסיכסוכים.
המקום: יוגה-הום, רחוב האגוז, מושב בני-ציון.
מועד: יום שבת ה-20 למאי
פרטים נוספים בהמשך.
מדיטציות מודרכות בעברית
מעתה ניתן למצוא באתר שלנו מדיטציות מודרכות בעברית.
המדיטציות מועברות על ידי מורי הדהרמה שלנו, מתרגלות מנוסות ומתרגלים מנוסים. מעת לעת יתווספו מדיטציות חדשות לאתר להנאתכם ולתרגול מלא ופורה.
לחצו כאן למדיטציות בעברית.
מאת חברי הקהילה

התרגול שלי – חברי הקהילה משתפים בתרגול שלהם
שאלנו את חברי הסנגהה, כיצד הם רואים את התרגול במסורת כפר שזיף בחיי היום יום.
בניוזלטר הנוכחי והבאים אחריו נשתף עימכם את התשובות שקיבלנו.
אם תרצו לשתף אותנו ואת כולם כיצד נראה התרגול שלכם, אנא שילחו זאת ל – newsletter@mindfulness-israel.org.
בניוזלטר הבא נחלוק עימכם את השיתופים של אפרת בן-יהודה לוין ובוורלי זאבו.
התרגול שלי הוא שיבה הביתה…
מאת קארי יעקובי
"כשאתם מתרגלים מדיטציית הליכה, צעדו כך שתזהו את ביתכם בכאן ועכשיו. ראו את העצים כביתכם, את האוויר כביתכם, את השמים הכחולים כביתכם, ואת האדמה שעליה אתם דורכים כביתכם. את זה ניתן לעשות רק בכאן ובעכשיו".
(מתוך "ללכת הביתה", מאת זן מאסטר תיך נהאת האן).
כשביקשו ממני לכתוב קטע קצר על אופן התרגול שלי, חשבתי לעצמי שהתרגול שלי הוא "חזרה הביתה". חשבתי על איך שהנוף החורפי בירושלים מעורר בי תחושה עמוקה של שיבה הביתה. אפילו כשאני במכונית, בדרך הביתה מהעבודה, אני מתבוננת בשמי אחר הצהריים ובאופק, עם התצורות האינסופיות של העננים שבו. אני אומרת בלבי, "היי שוב, עננים יפים, ראיתי אתכם פעמים רבות בעבר, ומעולם לא ראיתי אתכם קודם."
השיבה הביתה לעצמי ביום חורפי מזכירה לי לעתים קרובות את הציטוט המפורסם של טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה." באופן דומה, עבורי, כל ימי השמש הם פשוט ימי שמש, ואני בהחלט נהנית מהם. אבל לימים החורפיים יש עומק ומצב רוח. הם מזמינים אותנו להתכרבל בנעימים בתוך עצמנו.
אני אוהבת לטייל במזג האוויר הזה ולהריח את הריח העשיר של העלים אחרי הגשם, במיוחד אחר-הצהריים. אור אחר-הצהריים החורפי ספוג בריח של משהו מוכר מאוד – מהילדות שלי בשיקגו, מן הסתם. ובאותם רגעים תחושת הבית עמוקה ושורשית, והוא בתוכי, והלב פתוח. מהמקום הבטוח הזה אני יכולה לשאול את עצמי: "איפה את עכשיו? מה את מרגישה?" הגעתי למקום של בהירות, של תובנה, של עידוד ושל הבנה כלפי עצמי וכלפי אחרים.
תחושת הבית הזו עולה בי גם כשאני קוראת או מאזינה לדהרמה שמצלצלת לי נכון, מלאה בנוכחות של תאי היקר או של מורי דהרמה אחרים. אז הבית שבתוכי הופך למקום של הכרת תודה עצומה על שמצאתי את דרך הדהרמה ועל המצפן הפנימי שהיא מקנה. אני מנסה לחרוט את רגעי השיבה האלה בזכרוני ולשמרם לימים קשים, שבהם אלך לאיבוד וארגיש בודדה ומנוכרת, ועם זאת אני גם יודעת היטב שאוכל למצוא את דרכי הביתה רק אם אקשיב לצעדי שוב ושוב, רגע אחר רגע, לאורך נתיב התירגול שלי.
שלושת ה-D שלי בתרגול:
בשנים הראשונות של התרגול שלי, הייתי חוזרת מריטריטים עם נחישות (determination) גדולה לתרגל בכל יום ולחיות את חיי בתשומת-לב. אבל ככל שהריטריט התרחק, כך התפוגגה הנחישות שלי. אבוי, עבורי, נחישות קשורה עם כוח רצון, וזה מעולם לא עזר לי. עבורי, כוח רצון היה תמיד ענין של הכל או לא כלום: ברגע ש"לא הצלחתי" למלא את הציפיות שלי מעצמי בתרגול, הייתי מוותרת. ואז, בריטריט אחד באינטרזיין, הבנתי שמה שמתדלק את התרגול שלי הוא לא נחישות, אלא התמסרות (devotion). כשהתיישבתי למדיטציית הבוקר, יכולתי להזמין את עצמי לגעת בפתיחות הלב של אותם טיולים חרפיים. במסירות היו פתיחות ועידוד.
בריטריט הבא באינטרזיין גיליתי את ה"D" השלישי של התרגול שלי dedication, שפירושו מחויבות. הענין הוא לשבת שוב ושוב, גם כשהשגרה שלי משובשת. אפילו כשאני מרגישה עייפה, מעורפלת, או חסרת השראה, המחויבות סוללת בשבילי את הדרך הביתה. וכך, בכל פעם שאני יושבת בבוקר, או ברביעי בערב עם הסנגהה, כשהאנרגיה של החברים שלי פותחת את הדלת אל ביתי, הדרך נסללת עוד ועוד.
כשאני מתכוננת לצלצל בפעמון עבור הסנגהה שלי, אני נושמת פנימה. אני מזמינה את הפעמון באמצעות הקשה קטנה, ואז מצפה להקשיב קשב עמוק לצלילו. אני אומרת: ”הקשיבו, הקשיבו." אחר-כך אני נושפת החוצה ואומרת: "הצליל הנפלא הזה מחזיר אותי לבית האמיתי שלי."
"קולו של הבודהה, צליל הפעמון, אור השמש, הכל קורא לנו לשוב לביתנו האמיתי. ברגע שתהיו שוב בבית האמיתי שלכם, תרגישו את השלווה ואת השמחה…" (מתוך ״התרגול שלי הוא שיבה הביתה״ מאת זן מאסטר תיך נהאת האן)

"הדרך החוצה היא פנימה". תיך נהאת האן
מעורבות חברתית בעת קונפליקט ושסעים
כתבה: מאיה קרני
אנו נמצאים בימים סוערים של ערעור תשתיות, קרעים, וקריאות שונות לפעולות סותרות בחברה הישראלית. מתעוררת בנו התהיה כיצד אנו כקהילה מתרגלת יכולים להתמודד ולהשפיע על המצב הזה, לסייע באחוי קרעים להנמיך את הטון, להימנע מקריאות השטנה, להימנע מיצירת חיץ ומההפרדה לאנחנו והם, ולראות את הווית הגומלין ביננו (INTERBEING).
בחיפושי הגעתי לקבל השראה מהטקסט: קריאה לשמות הבודהיסטוות (מתוך הספר: Chanting from the Heart). לצפייה בטקסט עצמו בעברית לחצו כאן.
הבודהיסטוות הן מצב תודעה ער, איכויות ערות, הטמונות בתוכנו ומומשו על ידי תלמידי הבודהה. אנו יכולים להיות ערים לא פחות מהן, אך עלינו לאמן את עצמנו. דרך אחת להזמין אותן היא תרגול של הערת חמשת איכויות הבודהיסטוות בתוכנו, אוולוקיטשוורה, האיכות של הקשבה עמוקה. מנג'ושרי האיכות של ההבנה העמוקה. סמנטהבדרה, איכות החמלה העמוקה בשירות האחרים. קשיטיגרבהה הבאת האור למקומות חשוכים, השמעת הקול של מי המדוכאים, המופלים לרעה. סאדאפאריבהוטה יחס מכבד ללא התנשאות כלפי אלו שדעתם שונה משלי. האיכויות של עשיה הנכונה.
כאשר אנו מתרגלים קריאת שמותיהן בכוונה עמוקה נינוחה ונוכחת כל מילה יכולה לגעת בליבנו ובליבם של אלו המקשיבים לנו. בתחילה אנו מרגישים נפרדים מהבודהיסטוות, אך בתרגול קבוע ויציב אנו יכולים להבין שאנו הבודהיסטוות, אמנם הן היו דמויות ממשיות, תלמידיו של הבודהה, אך אין זה משנה. הדבר החשוב הוא להכיר בכך שאיכויות אלו נמצאות גם בתוכנו. התבוננות לעומק לתוך הקריאה בשמות הבודהיסטוות, עם התייחסות למצב הנוכחי בארץ, הביאה אותי להבנה כי ניתנת פה דרך עם שלבים:
השלב הראשון הוא שלב ההקשבה העמוקה – אנו מתבקשים להעיר את ההקשבה העמוקה שבתוכנו, הקשבה חפה משיפוט לתפיסות, עמדות, דעות, מחשבות. הקשבה למי ששונה ממני, לאלו שעמדותיהם ותפיסותיהם שונות לחלוטין משלי. הקשבה עמוקה לנאמר ולמה שנמצא שם מתחת למילים שנאמרות . (אולי כאב, אולי פחד) הקשבה שאין בה התנשאות הנובעות מאמונה מפצלת של נכון ולא נכון, צודק לא צודק.
השלב השני שלב ההבנה העמוקה – כדי שנוכל להביא הבנה עמוקה לזולת, עלינו להתבונן לתוכנו ולהכיר בחלקים בתוכנו שיש להם קול, או צורך, דומה לקול הנשמע על ידי מי שאנו רואים בו יריב. כי הדרך החוצה היא פנימה.
חוויה אישית של הבנה עמוקה וטרנספורמטיבית:
באחת הפעמים כששהיתי בפלאם וילאג' זן מאסטר תיך נהאט האן אתגר אותנו בשאלה דרמטית: קחו לכם רגעים שקטים והתבוננו היכן היטלר נמצא בתוככם. מבחינתי זו היתה שאלה מטלטלת, התשובה המיידית שלי, לעצמי: "בי אין היטלר", התעוררה בי התנגדות לתרגול. אבל לאחר שהשקטתי את ההתנגדות ונעניתי לאתגר, התבוננתי לעומק, והתבוננתי, ושאלתי את השאלה פנימה: מה זו התפיסה הזו של היטלר שאני מחפשת בי? התשובה שעלתה בי היתה: התייחסות אל חיים של אחרים כלא ראויים, לעומת חיי הראויים. כשהגדרתי פנימה את השאלה הזו עלתה בי תשובה: כך אני מתייחסת אל חייהם של נמלים וג'וקים הבאים לביתי. התבוננתי עוד לעומק וראיתי איך בחיפושי אחר הקן שלהם, בשימוש בספריי מרסס לתוכו, בעצם אני מפעילה "תאי גזים". הבנתי, זה ההיטלר שבתוכי. ההכרה הזו היתה מטלטלת ומפחידה מאוד עבורי. הבנתי שיש בי נקודות עיוורון. בעקבות ההכרה הזו שיניתי הרבה בדרך חיי, בחרתי בצמחונות, בטבעונות. ההבנה הזו שינתה לחלוטין את היחס שלי לנמלים וג'וקים בביתי, ולכל בעלי החיים והאנשים באשר הם. אני לא הורגת אף יצור חי בהביני שחייהם ראויים ממש כמו חיי. חוויתי חוויה של הבנה עמוקה בהתבוננות פנימה.
השינוי הראשון שאנו נעשה מתוך ההבנה העמוקה והחמלה הוא שינוי בעצמנו. לאחר ההבנה העמוקה, מתעוררת בנו חמלה, חמלה כלפי עצמנו, חמלה כלפי הנפגעים וחמלה כלפי מי שעמדותיו שונות משלנו. החמלה גורמת לפעולה שלנו להיות רכה וערה. מתוך החמלה העמוקה, וההבנה העמוקה אנו יוצאים לפעולה.
בבסיס הפעולה שלנו עומד הרצון לתמוך ולהביא התמרה לכאב ולסבל, להביא אור והבנה לאלו ששקועים בחושך כמדכאים או כמדוכאים, מתוך חמלה והבנה שאצל שני הצדדים קיים סבל.
בדרך זו אנו מתבקשים להימנע מזלזול, נתבונן פנימה כדי לפעול מתוך כבוד לאחר, במבט מבין וחומל, הדגשת הטוב, נפעל כך שמילותינו ומעשינו ישרו בטחון וקבלה עצמית. נפעל בסבלנות ובסובלנות. כדי לתרום באמת לחברה שלנו.
כשאני מגיעה להפגנות, אני חווה כאב גדול. אני רואה כרזות של שנאה של זלזול, של לעג ובוז. אני יודעת שאלו באים מפחד ומכאב, אני כואבת את הכאב של שני הצדדים בעימות. אני חושבת משטרים באים והולכים, רפורמות באות והולכות, אבל הפצע שמותירה שנאת חינם נשאר ומחלחל. לכן, לדעתי רוח התרגול מזמינה אותנו בימים אלו לשיח חוצה עמדות, מגזרים, דתות, וקבוצות שייכות כאלה או אחרות. זה הזמן לשיח של הקשבה עמוקה, הבנה עמוקה כדי להגיע לפעולה נכונה. שנאת חינם תחריב את כולנו, זו העת לאהבת חינם.
