השמש הים השמים החול והרוח כולם היו המורים שלי
ריטריט סיני- חוויה אישית
רגע לפני שכולם התאספו לבש המקום חג, שטיחים נפרשו, כריות הונחו פעמונים הוצבו ו"הדום" (מרחב התרגול) מוכן. גם המקום עבר מחיי היום יום, מאתר נופש, למרכז תרגול לובש צורה חדשה, מוכן לקבל בברכה את הבאים והבאות. צוות העובדים שותף ומחייך בתשומת לב, קידות הפכו לשפת המקום. מבטאות נדיבות, אדיבות, הכרה, תודה, הקשבה, מפגש.
רוח ההוויה השלובה ( Inter being ) נכחה לאורך הריטריט כולו, הים ההומה, שצליליו ומראהו היו חלק משמעותי מכל מה שחווינו. הירח המלא, הרוח הרכה, השמש המחממת, חול המדבר הזהוב, ההרים שעמדו כאלים, המורה החייכנית היציבה האותנטית הנוכחת, הבודהיסטוות מהצוות של קאסטל ביץ, אורלי, הישאם, חמדי, מחמד….אשר טיפלו בנו כמו בילדם היחיד, בתשומת לב באהבה בכבוד, נענים לצרכים הבקשות שלנו, עם החיוך הרחב שאינו סר מפניהם. המשתתפים והמשתתפות שהשילו קליפות ונגלו במלוא יופיים, המזון שנעשה באהבה, בטעמים שלא ישכחו, הפעמונים שצלילם נע על כנפי הרוח, צוות הריטיט המסור והמלא באהבה, כול אלה ועוד הרבה, חברו יחד לחוויה מושלמת, רב חושית ורב ממדית, של רוגע , קרבה ואהבה. כל אחד מהמרכיבים היה חיוני ,מדויק ונכון.

המורה צ'אן האו הביאה את עצמה ואת עוצמתה, הסיפור האישי של ניתוק ממולדת בעת מלחמה, הפחד, הכאב, הקשיים אותם חוותה בדרך מווייטנאם לקנדה, האתגרים, ללא שפה, ללא קרובים, ללא כל רכוש או כסף. צעירה פצועה ממוראות ומראות המלחמה לבד בארץ זרה, פליטה. הסיפור שלה הדהד כמעט בכולנו מהגרים ופליטים, חבולי מלחמות, פתח לנו את הלב. צ'אן האו עשתה מהלך שונה וחדש, היא החזיקה לאורך הריטריט את חכמת ההוויה השלובה, חכמת הסנגא, ואפשרה לכל משתתף ומשתתפת, לבטא חרטה, לבטא הכרת תודה, בנוכחות ובעדות של הקהילה כלה. זה דרש מאיתנו נוכחות קשובה, חומלת, לבחון את גבולות החמלה שלנו, לשים לב לקולות ביקורתיים העולים בנו, לשים לב להרגלים הישנים כמו הקול האומר, "החכמה באה מן המורה" רוצים לשמוע אותה. השיתופים אפשרו לכולנו לחוש קרבה, אחים ואחיות לדרך, קהילה. נוכחנו שוב כיצד הסיפור של כל אחד ואחת מאיתנו כשהוא הופך לחוויה משותפת נעשה פחות כבד. אני זוכרת את החוויה הזו מפלאם וילג' , כאשר אנשים חלקו עם הקהילה חוויה קשה מחייהם, ראיתי את העצמה והאומץ שתהליך התרגול והלימוד מביא. ושמתי לב כיצד בזכות הסיפורים של אחרים חשתי שאני לא לבד ב"סוד" האישי, המשפחתי שלי.
עבר כמעט חודש, החוויה עדיין ערה ופועמת בי, הכרת תודה לאפשרות להיות במלואי, לחוות, להרגיש, ללמוד ולהתקדם בדרך הנפלאה הזו. מודה לים לשמש לשמים לחול לקבוצה לכולם, כולכם הייתם המורים שלי, בנוכחות השקטה והמחזקת של מי ומה שאתם. לא הכל היה מושלם, ובכל זאת הכל היה מושלם, כשאנו מחזיקים את חכמת אי השניות בתודעתנו, חפים מתסביך עליונות, חפים מתסביך נחיתות, חפים מתסביך שוויוניות , נוכל להבחין בשלמות של כל רגע ורגע, ממש כמו שלמדנו בריטריט.
רגע לפני חנוכה, מי ייתן ונרבה אור בעולם.

כתבה מאיה

