למה הרגע הנוכחי נושא את פירות העתיד?
חברים יקרים –
זהו הפוסט הראשון שלי בבלוג שאכתוב כפעמיים בחודש Are You Sure?, כדי לפתוח שיח בהשראת הדהרמה. אני מצפה לתגובות שלכם, ואשמח לפרסם קטעים שכתבתם או להודיע על פעילויות או אירועים שלכם, אם הם ברוח המיידפולנס.
בהוקרת תודה לתאי ולגלי ארליכמן על התרגום היפה והמדויק לעברית–
למה הרגע הנוכחי נושא את פירות העתיד
אחד התרגולים האהובים עלי הוא לחזור להנחייה בסיסית שנתנה על ידי הבודהה או תאי – תרגיל ששמעתי פעמים רבות – ולבדוק האם הפעם, הוא מהדהד בתוכי משהו שונה או עמוק יותר.
ומכיוון שהבודהה ותאי הקלו עלינו ושמרו על המילים פשוטות וברורות, אני לא נמשכת לתוך איזשהו תרגיל אינטלקטואלי, ובמקום, אני מאפשרת לעצמי לחוות את המילים באופן מלא, עם "חכמת לבי ותובנת עיניי", כדי להרגיש את המשמעות האמיתית של התרגיל. הייתה לי ההזדמנות לחוות זאת לאחרונה, כאשר בעקבות הקריאה השבועית בסנגהה של "התקווה היא מכשול" מהספר השלום הוא בכל צעד, חברת סנגהה חדשה שאלה שאלה ששמעתי כבר לעתים קרובות: "עם כל המיינדפולנס הזה, והשהות ברגע ההווה, איך אפשר לתכנן לעתיד, להביא לשינוי חברתי, או לצורך העניין, להצליח לעשות משהו בכלל?'
זה נתן לי ההזדמנות לבחון מה יש בהווה, שמעצב את העתיד. בהמשך, דברתי על זה עם חברה לסנגהה, ליסה, והנה מה שעלה אצלינו. קודם כל, קיימת אקסיומה בסיסית: אנו מעצימים את כל מה שמקבל את תשומת הלב שלנו; או במילים של תאי, הזרעים שאנחנו משקים הם אלו שיגדלו. הכרת תודה תצמיח הכרת תודה וייאוש יצמיח ייאוש, אבל היכולת להישאר נוכחים עם הקושי שלנו יכולה להצמיח אצלנו חמלה, הבנה, ואולי את "הדרך להשתחרר מן הסבל".
שנית, המידע הטוב ביותר על הדרך שבה כדאי לנו לנווט את העתיד בא מההוויה של מודעות מוחלטת למה שהרגע הנוכחי מכיל בתוכו. בדרך כלל, כשיש לי בעיה שאני צריכה לפתור, אני חושבת עליה לעומק – מה שיכול לעזור. אבל לעתים קרובות, סוג זה של חשיבה הופך להיות מעגלי ומתחיל לחזור על עצמו, כי אני כל הזמן חוזרת להיבטים הקשים של הבעיה ולמה שהם מעוררים בי. לכן, כאשר אני יכולה לאפשר לעצמי נוכחות מלאה, כמו למשל במדיטציה בישיבה, זה יוצר מרחב – אגם צלול שממנו התובנה יכולה להתעורר – והתובנה הזו היא מאירת עיניים לאין שיעור, כי היא נוגעת בדיוק בנקודה המשמעותית. אין בה האשמה או נזיפה. זו האמת. והיא מובילה אותי לשלב הבא.
הסיבה השלישית שההווה נושא את פירות העתיד היא שנוכחות מלאה שלנו מאפשרת לנו להתחבר עם הקיום ההדדי (Interbeing), ולכל הגורמים והתנאים שחיצוניים להווית ה- "אני, אנוכי ועצמי" בקיום שלנו, שמדגישים את האופן שבו דברים באים לידי ביטוי בחיים – כל אלו מספקים נקודת מבט חשובה על האופן שבו החיים שלי ימשיכו להתפתח, ומהווים תזכורת לכך שאני בשום אופן לא לבד בהתפתחויות הללו.
אם כך, התקווה יוצאת קצת חסרת שיניים בהשוואה למשאב העוצמתי שעומד לרשותנו בדמות הרגע הנוכחי. כן, אני עדיין מתענגת לי עם פנטזיות קטנות, אבל כשאני נמשכת לכיוון של תקווה, אני נעזרת בלימוד של תאי: "כאשר התנאים מתאימים, דברים מתגלמים". וכפי שהוא כותב ב- השלום הוא בכל צעד, "הבאר היא בתוכנו, ואם נחפור עמוקות ברגע הנוכחי, המים ינבעו מתוכה".


אני מבקש להציע תשובה יותר מעשית לשאלה שנשאלה.
1. כשאתה במודעות הווה, העתיד נראה הרבה יותר ברור ובעיקר מה אפשר וניתן לעשות. מה שלך, ומה לא בשליטתך, ואז הסיכוי שתצליח בתכנייתך משתפר פלאים.
2. כדי לעשות שינויים, אישיים וחברתיים, הדרך היעילה יותר היא "בדרך השלום", בדרך כלל אנחנו חושבים על שינוי כמאבק על עקרונות ומלחמה "ברעים". רוב המאבקים נכשלים או מביאים תוצאות טווח קצר. שינויים אמיתיים לא באים מתוך תסכול וכעס.
מאותה הסיבה שפעולת הנשימה עכשיו מאפשרת את פעולת הנשימה בעתיד.